אסתר · איןרווח
איןרווח
לצמצם את הפער בין מי שאת/ה לבין איך שאת/ה חי/ה
פחות פער · יותר נוכחות · יותר חיים
אסתר · איןרווח
לצמצם את הפער בין מי שאת/ה לבין איך שאת/ה חי/ה
פחות פער · יותר נוכחות · יותר חיים
הרווח לא תמיד נראה. לפעמים הוא קול רם, לפעמים הוא מוסתר היטב. אבל כמעט תמיד הוא נמצא במקום שבו אנחנו יודעים משהו על עצמנו ולא מצליחים לחיות בהתאם.
אני מרגיש לבד גם כשאנחנו יחד. מדבר על שינוי, חולם על שינוי. אבל בפועל נשאר באותו מקום. לא כי אני לא יודע. כי אני מפחד.
אני מתגעגעת למגע, לאינטימיות, לחיבור. אבל כשזה מגיע אני נסגרת. נרתעת. מתרחקת. הרצון והפעולה כבר לא נפגשים.
יש לי מודעות. אני מבינה את הדפוסים שלי. אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות. ועדיין חוזרת שוב ושוב לאותו מקום.
אני דואג, נותן, מכיל. אבל כששואלים אותי מה אני רוצה, אני לא תמיד יודע לענות.
רצונות, פחדים, פנטזיות, חלומות. יש בי חלקים שאני לא מרשה לאף אחד לראות. לפעמים אפילו לא לעצמי.
המשכתי לתפקד, לעבוד, לחייך, להתקדם. אבל משהו בתוכי נשאר מאחור. ואני עדיין מחפש את הדרך חזרה אליו.
אני חושבת שרוב האנשים יודעים הרבה יותר ממה שהם מוכנים להודות בפני עצמם.
הם יודעים מה כואב להם. הם יודעים מה חסר להם. הם יודעים איפה הם מוותרים על עצמם. הם יודעים איפה הם נשארים מתוך פחד. והם יודעים מתי ההתנהגות שלהם כבר לא תואמת את מה שהם מרגישים בפנים.
ועדיין, הם ממשיכים. לא כי הם חלשים. לא כי הם עצלנים. ולא כי הם לא רוצים שינוי. הם ממשיכים כי נוצר פער.
פער בין הפנים לחוץ. בין מה שאני מרגיש לבין מה שאני עושה בפועל. בין מה שאני יודעת לבין איך שאני חיה.
אני קוראת לפער הזה: הרווח.
כל קונפליקט שחוזר על עצמו מבקש מאיתנו לעצור ולשאול: מה אני באמת מרגיש/ה?
להרגיש. לפני שמנסים לפתור.
איןרווח מתחיל כשאנחנו מסכימים לראות את הפער. ולאחר מכן לשאול: מה הפער הזה משרת? ממה הוא מגן עליי? מה המחיר שאני משלם/ת כדי להחזיק אותו?
לא אשמה. אחריות. יש הבדל עצום.
החיים לא משתנים כשאנחנו מבינים. הם משתנים כשאנחנו מפסיקים להתווכח עם מה שאנחנו כבר יודעים.
כי לכל אחד/ת הפער נוכח אחרת.
אצל אחד/ת זה מופיע בזוגיות. אצל אחר/ת בגוף. אצל מישהו/י אחר/ת בכסף, בהורות, בתשוקה שנעלמה.
מה שמשותף לכולם הוא לא הנושא. אלא הפער עצמו.
אני לא מביאה שיטה.
אני מביאה נוכחות, שיחה וכלים שנבחרים יחד, בהתאם למה שחי בך.
אני מאמינה שהחיבור לאדם מתחיל בחיבור שלו אל גופו.
אני מציעה מפגש בין העולמות הללו, משום שאני עצמי חיה במפגש הזה.
אני לא באה ללמד אנשים כיצד להיות.
אני מבקשת להזכיר להם את מה שכבר קיים בהם.
את היכולת להרגיש.
את היכולת לרצות.
את היכולת לנוע לעבר מה שחי בהם באמת.
אני רוצה לשקף את המהות של עונג.
לא עונג כיעד, אלא כמצפן.
עונג שמבקש מאיתנו להיות נוכחים/ות יותר בגוף, כנים/ות יותר בלב, וקרובים/ות יותר לעצמנו.
החיים לא משתנים כשאנחנו מבינים.
הם משתנים כשאנחנו מפסיקים להתווכח
עם מה שאנחנו כבר יודעים.